ילדים שנלקחו ע"י אמם לישראל יחזרו לאנגליה ע"פ אמנת האג (החזרת ילדים חטופים)

זוהי תובענה על פי אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), תשנ"א - 1991. התובע טוען שהנתבעת, אשתו, מסרבת להחזיר לאנגליה את שני ילדיהם הקטינים של בני הזוג, זאת לאחר ששהותם הזמנית, המתוכננת, בישראל נסתיימה.

מבוא

1.                  התובע, אזרח בריטי והנתבעת, ילידת ארה"ב ואזרחית אמריקאית ובריטית.

2.                  בני הזוג הכירו לראשונה בשנת 1997, בעודם נשואים לבני זוג אחרים. בשנת 1998, נפרדו בני הזוג בגירושין, מבני זוגם הקודמים והחלו להתגורר יחד באנגליה. הם נישאו שם באוקטובר 2000.

3.                  הקטינים נולדו לבני הזוג באנגליה, הבכור ב... והצעיר ב... שני הבנים גדלו והתחנכו באנגליה.

4.                  לאחר תקופה מסויימת, בה עבדה בעבודות שונות, הוצע לנתבעת לנהל בארץ פרויקט בארגון אמריקאי (להלן: "המיזם"). הנתבעת הסכימה לקבל על עצמה מינוי זה, שהיה כרוך במעבר לישראל.

5.                  בינואר 2006 הגיעו בני הזוג והילדים לישראל והשתכנו בבית שהושכר להם, בשכונת ... בירושלים.

6.                  מעסיקה של הנתבעת מימן את הוצאות העברת המשפחה והציוד ארצה, והוא נושא גם במימון המדור וחינוך הילדים.

7.                  התובע מועסק בארגון בריטי.

8.                  בין בני הזוג פרץ סכסוך ולמעלה משנה לאחר הגיעם ארצה, ביקשה הנתבעת מאת התובע לצאת מדירת המגורים. התובע עזב את הדירה ביום 14.2.07 ומאז חיים בני הזוג בנפרד והילדים נמצאים עם אמם.

9.                  בטרם הגיש התובע תובענה זו, הגישה הנתבעת לבימ"ש זה את התובעות הבאות:

·        תובענה למשמורת, תמ"ש 18870/07, ביום 21.8.07.

·        תובענה לעיכוב יציאה מן הארץ כנגד הילדים, תמ"ש 18871/07, ביום 21.8.07.

·        תובענה לקביעת שיפוט בענייני התרת נישואין, תמ"ש 18872/07 ביום 21.8.07.

·        תובענה למזונות אישה וילדים, תמ"ש 18873/07, ביום 2.9.07.

לאחר הגשת תובענה זו, הגישה הנתבעת, תובענה להעתקת מגורי הקטינים לארה"ב, תמ"ש 18875/07.

10.        התובע טוען שבני הזוג יצאו מאנגליה, עם ילדיהם והגיעו לישראל, לתקופה קצובה ומוסכמת, בת שנתיים, אשר בסיומה, בינואר 2008, ישובו לאנגליה. לטענתו, בעקבות הגשת תביעותיה התברר לו שהאם האריכה את שהייתה בארץ, לחצי שנה נוספת ועל כן הילדים לא יחזרו לאנגליה, בחלוף התקופה המוסכמת. מתגובת הנתבעת לאחת הבקשות, למד התובע שהנתבעת איננה מתכוונת כלל לחזור לאנגליה, עם הילדים, אלא להגר עמם לארה"ב.

11.        הנתבעת טענה שלפני שנים הבהירה לתובע שאין בכוונתה להישאר באנגליה ובשלב מסויים בכוונתה לחזור לארה"ב. לטענתה, התובע לא התנגד לתנאי זה. בתצהירה הוסיפה שהתובע "הביע את הבנתו והסכים כי נעבור לגור שם בעתיד" (סעיף 31). התובע הכחיש טענה זו, טען שהנתבעת טרחה בעקביות להשיג רשיון לשהיית קבע באנגליה ואח"כ גם לקבל דרכון בריטי. עוד הוסיף שאף לו היה באמירה זו אמת, לא ניתן היה להסתמך על דברים שנאמרו בשנת 2000 ולא ניתן לגזור מכך הסכמה לגבי החזרת הילדים היום לאנגליה או לאפשר לנתבעת להגר עמם לארה"ב (התייחסות התובע לעניין זה ראו גם בכתב ההגנה בתביעת המשמורת בתמ"ש 18870/07 בסעיף 41).

12.        הנתבעת טענה שיחסי בני הזוג התערערו, בסביבות ספטמבר 2004, עוד בהיותם באנגליה וכי כבר אז דנו בשאלת המשך היחסים ביניהם. לטענתה, כאשר הוצעה לה המשרה בישראל, הציע לה התובע לצאת עם הילדים לישראל, בעוד הוא ישאר באנגליה ויבוא לבקר את הילדים, מדי חודש. הנתבעת התנגדה לכך משום שלא רצתה לשאת בעול החזקת שני משקי בית ובהוצאות הנסיעות.

13.        התובע הכחיש את טענת הנתבעת שהסכסוך פרץ עוד באנגליה וטען שהסכסוך פרץ מספר חודשים לאחר הגיעם ארצה וכראיה לכך טען שבמאי 2005 העניק לנתבעת, במתנה, טבעת יקרה, משובצת ביהלום. הנתבעת לא חלקה על טענה זו. עוד הוסיף שלא יתכן שבאותו מועד לא התכוונו בני הזוג להמשיך ולחיות ביחד, שאילולא כן לא היו רוכשים, בית יקר באנגליה, בשנת 2004, רכישה אשר חייבה אותם להשתעבד להלוואה בסכום גבוה. גם על טענה זו לא חלקה הנתבעת.